הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שני אנשי העבודה אמרו לי בימים האחרונים, כל אחד בנפרד וללא תיאום ביניהם משפט בנוסח הכללי הבא: ‘אצלנו זה לא כמו בליכוד. הפעילים הם מאוד אידיאולוגיים, והם מציפים ברשתות החברתיות את הרגשות שלהם, את האמת שלהם’. הערותיהם של אנשי העבודה, האחד פוליטיקאי, השני איש קמפיין, נאמרו כהתייחסות למפלגת הצ’ילבה, הליכוד. ‘תראי איך זה אצלם, הכל דילים ורשימות חיסול, וג’ובים’.
ההתנשאות הזו שעשעה אותי, כי כל מי שמתבונן על מפלגת העבודה מן הצד, צופה בכיסוחי המחנות, והאווירה הלוהטת בנוגע לרשימות למיניהן, יודע שהדברים לעיל כוונו אך ורק לאוזניה של עיתונאית ואין להם בסיס. מחנאות פוליטית, היא מחנאות פוליטית והנסיון לעטוף אותה בדגלים ערכיים בלבד חוטא לאמת. הלהט של פעילי העבודה בנוגע לכל-דבר-יחימוביץ’, נובע מצבירת כוח במפלגה ואווירת השטח והתקווה שבמפלגה יהיו יותר ח”כים, אולי אף שרים.
במקרה, הזדמן לי גם, להיחשף לקבוצות הפייסבוק הסגורות של מפלגת העבודה, “הסיירת” ו”המדורה” ושם ראיתי כיצד מכונת המסרים הפוליטיים עובדת בעידן הרשתות החברתיות. דה ספין-משין. מה שפעם היו מפגשי תדרוכים על כוס קפה וקערת ערגליות, הפכו אחר כך לרשימות תפוצה באי מיילים והתגלגלו כיום למסרים פוליטיים בקבוצות פייסבוק סגורות ופנימיות, שהכניסה אליהן חסומה בפני קהל הגולשים הכללי.
“רוצים לעזור לסיירת הפייסבוק למען שלי יחימוביץ’? זה המקום ועכשיו זה הזמן” נכתב ב”אודות” קבוצת “הסיירת”. “מטרת הקבוצה לרכז את כל פעילות הפייסבוק למען שלי ולעבוד ביחד כסיירת פייסבוק אקטיבית שתפיץ ותשתף את החומרים השונים” נאמר בהגדרות. “שימו לב – קבוצה זו מוגדרת כ”סודית”, כך שאיש מחבריכם לא יראה פוסטים או תגובות שתפרסמו כאן”.
הקריאה הפומבית של שלי יחימוביץ’ לציפי לבני להצטרף אליה, איפשרה הצצה זמנית לאופן בו פועלות הקבוצות הללו. את הקבוצות מנהלים כמה עובדי מטה בשכר ואיתם מתנדבים. בסטטוסים שלהלן, עמיחי סרגובי, יוסי דורפמן וירדן בן-צור, הם עובדי הקמפיין. השאר, ככל הנראה, לא עובדים בתשלום.
עוד לפני שבעמוד הפייסבוק של יחימוביץ’ הועלה בשבת האחרונה סטטוס הקריאה לאחדות עם לבני – שלשונו היתה: “הי זאת שלי. אני קוראת לציפי לבני לחבור אלי ולמפלגת העבודה… (סטטוס ארוך במיוחד – ט”ש) ….אם אתם מסכימים איתי -שתפו!”, העלה בן צור את המידע המקדים הבא, בתוך אחת הקבוצות:
מיד לאחר מכן החלה מבצע המטרת מסרים על פעילי העבודה בקבוצות הללו (בכל קבוצה כמה מאות אנשים):
ככל שאתרי החדשות העלו ידיעות בנושא לעמוד הראשי, ואף לכותרת הראשית, עדכנו אנשי העבודה החברים: “ראשית ב NRG” כתב דורפמן וקרא לפעילים “בוא נשלוט בתגובות גם פה”
בהמשך הועלה בקבוצה קטע וידאו ובו לבני מדברת בפומבי על פיצול הגוש. והחברים התבקשו “להפיץ כמה שיותר – לבני אומרת בעצמה שאין טעם בהקמת מפלגה נוספת”.
ובמקביל, הוצעו נוסח “טיעונים שאפשר להעלות מול ציפי בדף הפייסבוק שלה ובתגובות לכתבות”
עובדי הקמפיין שולחים גם חומרים לעיתונאים, ומנסים לעניין אותם בסיפור. (כך עם הוידאו של לבני, כך במקרים נוספים). אם זה לא מוצא דרכו לתוך כתבה עיתונאית, המסר מוצף באמצעות פעילי הקמפיין.
מכר שלי, תומך מפלגת העבודה ופעיל בפייסבוק, מכותב גם למסרים אישיים מעובדי הקמפיין: “תכתוב בסטטוס” הוא תודרך “שאתה פעיל ושאתה עושה זאת בגלל אידיאולוגיה, שלא כמו במפלגות אחרות, ששם יש רק פעילים בתשלום”. בהזדמנות נופסת פנו אליו מן המפלגה וכתבו לו “אתה אחד המגיבים הדומיננטיים שלנו. אנחנו מארגנים את תפוצת הסמס, מערכת שאומרת למתנדבים בזמן אמת איפה הכי חשוב להגיב, במטרה לרכז את העוצמה של המגיבים לכתבה או לפוסט ולנצח בו ניצחון מוחץ. תקבל עד כשלוש הודעות ליום עם הנחיה על דרגי החשיבות. צהוב, כתוב או אדום (הטעות במקור – ט”ש). מסכים?”
במפלגת העבודה גאים מאוד בעבודת הפייסבוק שלהם ומספרים שכמעט כל האנשים הפעילים בקבוצות הללו עושים זאת ללא תשלום ועל חשבון זמנם החופשי. לדבריהם, הפעילות מן הסוג הזה היא הרבה יותר משוכללת מאשר המתרחש כיום במפלגות אחרות. אולם יועץ ניו מדיה בקמפיין פוליטי מן השנה האחרונה, אמר לי שפעילות מן הסוג הזה מקובלת מזה זמן, ופעילי מפלגות נחשפים לזה ממילא ומכירים את אופי העבודה הזה.
את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ
