נאט״ו משפחה; ביקור במטה הארגון בבריסל

“הפלסטינים לא קיימים פה”: ביקור מיוחד במטה נאט”ו

יחד עם המעבר למשרדיה החדשים והצטרפות החברה ה־29, עוברים על הברית הצפון־אטלנטית ימים לא קלים, וישראל? כשהפוקוס מופנה לטרור, היא נהנית במסדרונות הארגון

טל שניידר, מעריב, סופשבוע

נאט”ו, ארגון הברית הצפון־אטלנטית, עובר ימים מוזרים. ימים של מעבר. לא רק מהעיסוק המתמשך והמרכזי שלבאיומי רוסיה על מדינות נאט”ו והעיסוק באיומי הטרור על מדינות נאט”ו, אלא מעבר פיזי. מעבר דירה.

בנייני מטה נאט”ו אפורים ופרושים כמחנה נמוך קומות ומיושן מצדה האחד של שדרת לאופולד השלישי, שהיה מלך בלגיה במלחמת העולם השנייה ונתפס בעיני העם הבלגי כמשת”פ של המשטר הנאצי. בתום המלחמה הפך המלך לשנוא העם. לא סלחו לו על הקרבה לגרמנים. העם דרש את ביטול מוסד המלוכה, וב־1951 כפה עליו את הוויתור על הכס. באותם ימים, אולי קצת קודם לכן, נרקמה הברית האטלנטית. נאט”ו נולד בבריסל.

מטה נאט״ו, 8 ביוני 2017. צילום: טל שניידר

מדוע? כי בנאט”ו מדברים על הגנה וביטחון והתמודדות עם הרעים, ולא רק עם הרוסים. וגם כי אפילו לא לוחשים את המילה “פלסטינים”. ממש כמו בקרב קבוצות בימין הישראלי, הפלסטינים לא קיימים פה. נאט”ו הוא אולי הגוף הרב־לאומי היחיד בעולם שבו ישראל לא נדרשת לתשובות בנושא הסכסוך. ולכן, עבור ישראל, נאט”ו זה נטו חדשות טובות. אין פה מסרים עוינים. זו, בפני עצמה, תחושה חריגה ומיוחדת עבור ישראלים.

מטה נאט״ו החדש מעבר לשדרות ליאופולד השלישי, 8 ביוני 2017. צילום: טל שניידר

המדינות החברות בנאט”ו הן כמעט אותן 29 דמוקרטיות מערביות שנוח לישראל עמן. טורקיה היא חברת נאט”ו החריגה, ובשנת 2017 השתחרר גם הציר הטורקי בארגון, שחסם כל הישג עבור ישראל. איך זה קרה? בזכות הסכם הפשרה בין ישראל לטורקיה סביב פרשת המרמרה.

ביוני 2016 חתמו ישראל וטורקיה על הסכם פיוס, שבמסגרתו שילמה ירושלים 21 מיליון דולר למשפחות הרוגי משט המרמרה. בעקבות חתימת ההסכם, הוחזרו שגרירי המדינות לתל אביב ולאנקרה. בהמשך ישיר לכך, טורקיה הסירה את החסימות נגד ישראל בארגון. בשל אופי אמנת נאט”ו, המחייב קונצנזוס של המדינות החברות בו בכל עניין, החלטתה של טורקיה לשלול גישה מישראל לא אפשרה למדינות נאט”ו אחרות לפעול עם ירושלים. אך כאמור, ב־2017 החלה תקופת פריחה: הישראלים מוזמנים להשתתף בדיונים, במפגשים, בהדרכות ומבקשים לשמוע מישראל עצות שונות בנוגע ללוחמה בטרור.

מבני נאט”ו החדשים בשדרות לאופולד השלישי, בצורת אצבעות הזכוכית, אמורים להכיל את הצמיחה העצומה של הארגון. מ־15 מדינות חברות, שנכנסו בשנת 1967 למבנים הקיימים, עד ל־29 חברות כיום, כולל מונטנגרו, המצטרפת האחרונה והקטנה שבהן.

השבוע, בעת הביקור שלנו בנאט”ו, אפשר היה לפגוש במסדרונות הארגון הרב־לאומי נגני חצוצרות במדים עם סרטים סגולים וחיילי טקס גבוהים במיוחד, מעוטרים בז’קט צבאי אדום, בחגורה ובסרט כתף מוזהבים, ובמכנסיים כחולים בוהקים. לא בדיוק ארגון הלחימה שהייתם מדמיינים. יום רביעי בנאט”ו היה יום חג, טקסים ומצעדים. לכבודה של החברה החדשה, ה־29 במספר.

אך כפי שצוין, הימים הם ימי מעבר. הבניינים החדשים מוכנים. נאט”ו מתעכב בהנעת הכוחות אל מעבר לכביש. אולי האטיות והסרבול של מעבר לבניינים חדשים מאפיינים גם את כובד המחשבה והניוד בתחומים הגנתיים צבאיים.

נגני טקס קבלת מונטנגרו כחברה השותפת ה 29 בברית נאט״ו. מטה נאט״ו, 8 ביוני 2017. צילום: טל שניידר

חדר האוכל המרכזי בנאט״ו. ״אסור לשוחח על חומרים מסווגים״. 8 ביוני 2017. צילום: טל שניידר

פג תוקפו

בכל מרחבי הארגונים הרב־לאומיים יש הדים למהלכים המבלבלים של הנשיא דונלד טראמפ. בשבוע האחרון של חודש מאי הגיע הנשיא האמריקאי לביקור בכורה בנאט”ו. הציפיות היו נמוכות, טראמפ הרי חזר ואמר בשנה האחרונה שמדובר בגוף ש”פג תוקפו”, ושהוא רוצה לראות את המדינות החברות מזרימות תקציב לנאט”ו, לפי התחייבויותיהן. אחר כך חזר בו מהאמירה ולאחר מכן חזר בו מן החרטה וכך הלאה.

ואז, יממה לפני שטראמפ נחת בבריסל, תדרך אחד מבכירי הממשל את ה”ניו יורק טיימס” כך: “הנשיא טראמפ צפוי לתמוך פומבית בהתחייבות ארה”ב להגנה הדדית על פי אמנת נאט”ו בטקס החגיגי שייערך במפקדה הראשית של הארגון בבריסל ביום חמישי”. תדרוכים מהסוג הזה מקובלים במערכות היחסים בין הממשל לתקשורת. פעם גם ניתן היה לסמוך עליהם.

ביום הנאום בנאט”ו, ב־25 במאי, התייצב הנשיא טראמפ, ומתוך הטקסט שהוכן מראש והונח בפניו, שמט טראמפ את ההצהרה המפורשת, שבה התחייבה ארה”ב לסעיף 5 באמנת נאט”ו – הגנה ביטחונית הדדית בין ארה”ב לבנות בריתה באירופה. הוא היה לנשיא האמריקאי הראשון מאז 1949, השנה שבה הוקמה ברית נאט”ו, שלא הצהיר ולא התחייב לעיקרון המנחה – “אחד למען כולם, כולם למען אחד” – שאם מישהי מבנות הברית מותקפת, האחרות מחויבות להגן עליה.

כמה ימים אחרי שובו של טראמפ ממסעותיו במזרח התיכון ובאירופה פרסמה העיתונאית סוזן גלייזר בוושינגטון כי “נוסח הנאום שנכתב עבר תחת עיניהם ואישוריהם של אנשי הקבוצה הביטחונית המקיפה את טראמפ – מזכיר ההגנה מאתיס, היועץ לביטחון לאומי מקמסטר, סגן הנשיא מייק פנס ומזכיר המדינה טילרסון. הנאום כלל את פסקת מחויבותה של ארה”ב לברית נאט”ו, אך טראמפ החליט ברגע האמת לדלג עליה”.

מאז שטראמפ חזר מבריסל, כתבה גלייזר, נכנסה כל הרביעייה לעיל ל”משמרת ניקיון” (Cleanup Duty), כלומר לתדרך, לנאום ולהרצות על אודות מחויבותה של ארה”ב לנאט”ו, לברית ההגנה ההדדית, לסעיף 5. סגן הנשיא מייק פנס אף הרחיק לכת בראשית השבוע. בטקס לקבלת מונטנגרו לברית נאט”ו, הוא שילב בדבריו הפומביים את אותה פסקה מקורית, שטראמפ אמור היה לכלול בנאומו.

אבל בעוד כלי התקשורת בארה”ב סוערים סביב עניין נאט”ו, היעדר מחויבותו של טראמפ לברית מדאיג את אנשי נאט”ו קצת פחות. חלקם מציינים שהעובדה שהנשיא בחר להגיע לנאט”ו במסגרת נסיעת החוץ הראשונה שלו, כשלעצמה מעידה על מחויבות מוחלטת. אחרים מדגישים שהוא ציין את מחויבותה של ארה”ב באופן כללי, ואין צורך בהתייחסות ספציפית לסעיף 5. בבריסל פחות מבוהלים משמיטת סעיף 5 לאמנה.

“התקשורת האמריקאית מנפחת כל דבר”, נאמר לי, “זה הצורך שלהם להיכנס בנשיא שלהם. אין לנו באמת בעיה עם האופן שבו הוא נאם. הרי הוא הבהיר שאין שום שינוי במדיניות כלפי נאט”ו”.

מתחת לאמונה השקטה הזו בכוח האינרציה של מדיניות החוץ האמריקאית, בכך שהאמריקאים תחת טראמפ ימשיכו לתחזק את אותם היעדים, הקצב והתוכן, מבצבצים בכל זאת ספקות. ארגון נאט”ו פועל בעיקר בשליטת הממשל האמריקאי. טראמפ לא שיגר עדיין שגריר חדש לנאט”ו ואף לא דיפלומט במעמד סגן. המשלחת הדיפלומטית שהושאלה ממחלקת המדינה, ממשיכה למלא את תפקידה מטעם ארה”ב, אבל החסר הוא אמיתי. בלי ראש וראשון לשליחי ממשל טראמפ בנאט”ו, התחושה שם בבריסל היא שהקמפיין טרם הסתיים. שהם עדיין בתקופת מעבר.

למרות ניסיון הפקידות הבכירה של נאט”ו להעביר מסר של יציבות, ראשית עידן טראמפ מתאפיין בהתפרקותם של גופים והסדרים רב־לאומיים: הודעת טראמפ על פרישת ארה”ב מהסכם האקלים שהושג בפריז ב־2015; האופן שבו עודד את הצבעת בריטניה על יציאה מהאיחוד האירופי; ביטול הסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP) לפני שנכנס לתוקף, וכאמור, התייחסותו לנאט”ו כאל ארגון שפג תוקפו וסירובו לאשרר את סעיף 5 לאמנה.

אגב, הפעם היחידה שבה הופעל הסעיף הייתה בעקבות ההתקפות ב־11 בספטמבר על ארה”ב, כשנאט”ו הצטרפה להגנה על ארה”ב. השינויים התכופים בהצהרות טראמפ, האופן שבו מספרים כאן בנאט”ו על דבריו מאחורי דלתות סגורות, מובילים לירידת אמינותה של ארה”ב. נציגיה בנאט”ו נזקקים לכישורי פליק־פלאק כדי להסביר את התנהלות הנשיא שלהם.

מקום ליד השולחן

דווקא בתקופת המעבר הזו, בין נאט”ו שנאבקת ברוסיה לבין נאט”ו שנלחמת בטרור, ישראל כאמור זוכה לעדנה ולהצלחה. מאז הסירה טורקיה את התנגדותה, ישראל פתחה נציגות בתוך מבני נאט”ו הישנים. יחד עם השכנים במסדרון, סרביה מצד אחד ורוסיה מצד שני, גם נציגות ישראל תעבור לבניינים החדשים מעבר לכביש. מספר השליחים הישראלים המסתובבים במסדרונות נאט”ו עולה. הם מקבלים מקום ליד השולחן, מקשיבים להם, תחום הסייבר ההגנתי נמצא בתנופה, וחברות ישראליות עשויות לחזר אחר הפתחים כאן. עבור חברת סייבר ישראלית, המשמעות הפוטנציאלית של הפיכה לספקית תוכנה לנאט”ו או שותפה בפרויקטים של הארגון היא תו איכות גלובלי ודלת פתוחה למכרזים נוספים. הדרך להכנסת חברות סייבר ישראליות לתוככי נאט”ו עוד רחוקה, אבל זה אחד היעדים של הצוותים הישראליים.

“המעבר של נאט”ו מארגון שמתמודד מול צבאות סדירים לארגון ששם דגש על ארגוני טרור לא־מדינתיים, הוא במידה מסוימת הזדמנות עבור מדינת ישראל”, אומר השגריר הישראלי לאיחוד האירופי ולנאט”ו, רוני לשנו־יער. “בנאט”ו תמיד אמרו שישראל מציבה רף מיוחד, בשל שנים של התמודדות עם ארגונים לא־מדינתיים באזורים רווי אזרחים. יש לנאט”ו מה להרוויח מייעוץ ישראלי”.

המעבר של נאט”ו למאבק בטרור יארך שנים. נאט”ו אינו גוף המגיב בזריזות. סגן דובר נאט”ו, פירס קאזלט, מסביר כי הגנה על המדינות החברות בנאט”ו מפני טרור על אדמתן היא יעד מורכב. “בנאט”ו לא עוסקים בשיטור ולא יכולים להתערב בסוגיות של ביטחון פנים או הגנת המולדת. מה שנאט”ו כן יכול לעשות הוא בתחום הכשרת הכוחות. בנאט”ו כבר התמקדו בעבר בנושא המאבק בטרור, במיוחד בפעילות באפגניסטן, אך ככל שהאיום קרוב יותר לבית, אנחנו צריכים להיות שקולים בשימוש בכלים של נאט”ו, כדי שבאמת נתרום למאבק בטרור”.

ומה עם סוריה? מדוע נאט”ו אינו ממלא תפקיד מרכזי יותר, כפי שהוא נוהג במאבק קואליציית המדינות נגד דאע”ש וכפי שפעל בלוב ב־2011? השאלה הזו עלתה שוב ושוב השבוע, ואת התשובה קשה להבין. ביורוקרטיה – ברית ההגנה מיועדת לשמור על המדינות החברות בנאט”ו ולא לשמש כגוף המציל של העולם. זו אדישות המנהיגים הפוליטיים המובילים את הארגון. אף אחד מהם לא הציב דרישה בפני המדינות השותפות בברית לפעול שם, וגם אם מדינה שותפה הייתה מעלה זאת, הביורוקרטיה של הארגון, שמחייבת החלטה פה אחד, הייתה מכרעת. בכל הנוגע לסוריה, אין פה אחד.

הכותבת הייתה אורחת של נאט”ו בבריסל